השבוע הגעתי לאסוף את בני בן ה-4 מהגן וכשנכנסתי לגן ראיתי את בני בוכה ואת האחראית של הצהרון מחזיקה ילד בידה בדרכה להושיב אותו בעונש. היא הסבירה לי שאחד הילדים סטר לבני בפניו והיא הורתה לבני להחזיר לו והיא לא "רואה". האמת – התחלחלתי. למרות שמדובר בבני שקיבל סטירה מילד אחר, הטרידה אותי מאוד המחשבה על הסיטואציה משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שלמעשה ניתנת לבני לגיטימציה להרביץ לילד אחר תוך העברת מסר שהדרך להגיב לאלימות היא אלימות. והסיבה השניה היא שבזמן שתפקידה של הסייעת להגן על כל ילדי הגן ולהיות בעדם היא משדרת מסר לילד המרביץ שכרגע הוא חסר הגנה.
ילד שמרביץ כדרך קבע הוא ילד במצוקה, נקודה. אם ילד נמצא במצב בו הדרך היחידה שלו לתקשר עם ילדים היא להרביץ להם, משהו בתפיסה החברתית שלו לקוי. בנוסף, הגבולות שלו מטושטשים והוא מקבל הרושם שהערך העצמי שלו נמצא ביכולת שלו להרביץ ולשדר כוח. תסכימו שילד שנמצא במקום כזה, לא יכול להיות מאושר. השלכות התנהגותו הן שתמיד כועסים עליו, מענישים אותו, וילדים אינם רוצים להיות חברים שלו. הוא נכנס לתווית של המרביצן הבעייתי, דבר שמלווה אותו לכל אורך דרכו, בעיקר אם הוא גדל בשכונה קטנה.
כאשר אני יושבת עם הורים אני נשאלת לא מעט לגבי הגישה שלי בנושא מכות, האם לומר לילד שיחזיר כאשר מרביצים לו. אני סבורה שהורה אשר מאשר לבנו להחזיר כאשר מרביצים לו, הוא מסר בעייתי. ראשית כל, ילדים לא תמיד יודעים להבחין בניואנסים האם הרביצו לבני והוא מחזיר, או האם נדמה לו שמישהו הציק לו והוא חושב שהוא מחזיר לו כשבפועל הרביץ לו ללא הצקות מצידו. ושנית, בימינו האלימות גואה באופן כללי, ובין היתר בין ילדים, אף אחד אינו ערב לכך שאם היום בני ירביץ לילד אחר, הילד האחר לא יגיע למחרת עם סכין בכדי להחזיר לו כגמולו. ושלישית, כאשר מדברים על מריבות בין אחים, עולה לרוב הסוגיה כיצד להתמודד עם מכות בין אחים. אם אני נותנת לגיטימציה להחזיר כשמרביצים לך, כיצד אצליח לגרום לאחים להפסיק ללכת מכות? בבית אסור ובחוץ מותר? בסופו של דבר, המסר הנכון יותר הוא להנחות את ילדינו לדווח למבוגר כאשר מרביצים להם. ולהדגיש את ההבדל בין דיווח לבין הלשנה.
כאמא ואשת חינוך, כאשר ברצוני לעזור לילד לצאת ממעגל האלימות, עלי מצד אחד לשמור על הגבולות ולהענישו על שימוש באלימות, אך יחד עם זאת לעזור לו להרגיש בעל ערך גם בתחומים אחרים. לעודד יוזמות חברתיות ואינטראקציות חיוביות. כאשר ילד מרביץ, עלי להענישו על פי חוקי המסגרת החינוכית על מנת להעביר לו מסר שמכות זוהי לא דרך לגיטימית.
אני מודעת לכך שהפחד הגדול של ההורים הוא שילדם יהפוך להיות "ילד כאפות" ושהם חושבים שבמידה ולא יחזיר באותה מטבע למי שמרביץ לו, הוא עלול להפוך קורבן. אך, ישנם סיבות אחרות לקורבנות והמסר שלנו כדאי שיהיה, שילד חזק הוא לאו דווקא ילד מרביץ, או חזק פיזית. ישנם תכונות אחרות המוערכות כחוזק. אם ברצוננו לחזק את ילדינו על מנת שלא יהפכו קורבן, עדיף לחזק את יכולתם המנטלית מאשר את היכולת הפיזית. באופן כזה נתווך להם את המציאות כפי שהיא, אנחנו כמבוגרים נורמטיביים איננו נוהגים לפתור בעיות באלימות ולרוב נעדיף להתרחק מאנשים שנוהגים כך.
לפרטים נוספים:
מירב בן מויאל הדרכת הורים ע"פ גישת מכון אדלר